אני והעסק אחד

רוב בעלי העסקים מרגישים

שהם והעסק שלהם – אחד.

האקדמיה אפילו טבעה את המונח

"זהות פסיכולוגית" כדי להסביר את המצב שבו

בעל/ת העסק לוקח/ת באופן אישי כל דבר שקשור לעסק.

 

אך מתחת להנחת היסוד-

"אני והעסק אחד"

מסתתרת לה אמונה, לא מודעת, והרסנית ביותר:

"אם אני זה העסק… והעסק הוא אני

אז כאשר העסק שלי נכשל

זה אומר שאני באופן אישי נכשלתי"

 

מחשבות על סגירת העסק

מעוררות תחושות אישיות קשות

ובבסיסן אמונות לא מודעות כמו:

"אם אין לי עסק אין לי טעם לחיים

או אם אני לא ממלא/ת את הייעוד שלי אז אין לי זכות קיום".

 

תזכורת: זכות הקיום שלך אינה מותנית בהצלחת העסק!

יש לך זכות קיום מעצם היותך.

 

מדוע האמונות האלה הרסניות?:

משום שהכל הופך להיות אישי ורגשי

ואנו מאבדים את היכולת לפעול מתוך נקודת מבט אובייקטיבית

של מה שהעסק צריך כדי להתקדם.

 

בנוסף, הפחד להרגיש כישלון באופן אישי

מוביל לשיתוק ולהימנעות מ…

מקבלת החלטות, מתכנון קדימה,

ומהשתתפות בפרויקטים חדשים…

נאפשר לעסק לגדול

ולכן זה לא משנה כמה ידע עסקי/שיווקי יש לך

עד שלא ננתק את הקשר בינך לבין העסק

ונאפשר לעסק לגדול מבלי להישען על מערך האמונות שלך

החוויה תהה חוויה של שיתוק בכל פעם שעליך

לעשות משהו שאין לך וודאות מה יהיו תוצאותיו.

 

ובשורה התחתונה, את/ה תרגיש/י תקוע/ה

והעסק לא יוכל לגדול כפי שהיית רוצה.

 

אז איזה אמונות זיהית אצלך "שקושרות" אותך עם העסק?

 

להשמיע את דעתך

*

נגישות