רגע לפני שאני יוצאת לחופשת לידה
בא לי לשתף אתכם בתובנה מדהימה שהיתה לי לאחרונה.
תובנה שללא ספק תשרת אותי רבות גם בהמשך החיים.
באחת הפגישות בקורס הכנה ללידה מספרת המיילדת
שהיא שואלת נשים- בזמן ההפוגה שבין ציר לציר
האם הן חוות כאב?
לרוב התשובה היא כן.
הסיבה שהן חוות כאב (ובד"כ חזק מאוד)
הוא הפחד שלהן להרפות.
זאת אומרת, שהן מעדיפות לחוות כאב
רק לא להרפות ולהיות מופתעות מעוצמת הכאב.
כי המחשבה לעבור מ0% כאב ל100% כאב במכה- היא בלתי נסבלת.
בדיוק כמו בחיים,
כמה פעמים אנחנו מעדיפים
לא להאמין שדברים טובים יכולים לקרות רק כדי לא להתאכזב
להחזיק חזק את כל הדפוסים שאנחנו יודעים שכבר לא עובדים לנו
רק כי אנחנו מפחדים מהחדש ולא יודעים לאן זה יקח אותנו.
בסיפור של הלידה- התוצאה היא שהרחם לא מקבלת
מספיק מנוחה וחמצן שדרוש לה בין ציר לציר
האפקטיביות שלה יורדת והיא מתאמצת הרבה יותר.
* עמכם הסליחה אם לא דייקתי בתיאורים הרפואיים.
ממש כמו בחיים, אנחנו כל כך מקווים שמשהו יקרה
אבל לא מעיזים לנסות
ובורחים
ומדחיקים
עד שאזור הנוחות- כבר לא נוח!
ואז אנו מבינים שלא יהיה לנו שקט בראש עד שנעשה מעשה
ואין לנו ברירה יותר- אלה ללכת על כל הקופה ולתת לעצמנו צ'אנס
לפעול כדי להגשים את חלומותינו.
אתם יודעים מה הדבר הכי נורא שיקרה לכם במצב הזה,
שזה יצליח!
כי אז לא תסלחו לעצמכם על כל הזמן המבוזבז
שיכולתם לעשות את זה קודם
שבזבזתם זמן.
ממש כמו שאישה במהלך לידה מבינה בשלב כלשהו
שאם היא לא עוזרת לעצמה עכשיו
היא רק תתעייף יותר והכל יהפוך להיות יותר מתיש וכואב.
ובנימה אופטימית לסיום,
מי שמכיר אותי באופן אישי
יודע שאני אדם די מתוכנן ומתוקתק
אבל הפעם- נולדת בי אמא
אין לי מושג מה זה אומר בשבילי
ואני מפרגנת לעצמי לחוות, לחיות וללמוד
את האני החדשה- צעד אחר צעד.
אני משתפת אתכם, כי אני לראשונה בחיי
נכנסת לתקופה שבה אין לי תכנית,
אין שום דבר על הפרק למעט
הסדנה שאיתה אני חוזרת מחופשת לידה (בסביבות ינואר)
בדיוק לשנה החדשה- 2015
סדנה לבניית תכנית עבודה שנתית.
להתראות בהמשך
לילך
